החלטה בתיק ע"ח 14372-06-13

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט מזרחי) מיום 5.6.13  בצ"א 43784-04-13 בה הורה על שחרורו של רכב מסוג שברולט סילברדו מ.ר 87-844-61 (להלן: " הרכב") בכפוף להפקדה בסך 5,000 ש"ח, רישום שיעבוד על הרכב לטובת המדינה, המצאת פוליסת ביטוח מקיף המשועבדת לטובת המדינה, איסור ביצוע כל דיספוזיציה ברכב וחתימה על התחייבות עצמית בסך 25,000 ש"ח.

העובדות הצריכות לענייננו

בתאריך 15.11.12 נתפס הרכב בשל חשד כי אחד מעובדיו של המשיב גנב בעזרתו סולר בסכום כולל של כ-90,000 ש"ח.

ביום 13.1.13 הורה כבוד השופט מזרחי על שחרור הרכב בכפוף לחמישה תנאים:

1. הפקדה בסך 25,000 ש"ח.
2. רישום שיעבוד על הרכב לטובת המדינה.
3. המצאת פוליסת ביטוח מקיף המשועבדת לטובת המדינה.
4. איסור ביצוע כל דיספוזיציה ברכב.
5. חתימה על התחייבות עצמית בסך 25,000 ש"ח.

לאחר קבלת בקשה לעיון חוזר הורה כבוד השופט מזרחי על פיצול ההפקדה המבוקשת בתנאי הראשון כך ש-15,000 ש"ח יופקדו ואילו היתרה, בסך 10,000 ש"ח, תופקד עד ליום 21.5.13 החלטה מיום 3.4.13).

ביום 5.6.13 הגישה המבקשת (העוררת דהכא) בקשה על פי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט - 1969 (להלן: " הפקודה") בה ביקשה להאריך את החזקתה ביתר התפוסים בתיק החקירה. לציין כי העוררת לא כללה בבקשתה הארכה בנוגע לרכב.

חרף העובדה כי הבקשה לא התייחסה לרכב נענה כבוד השופט מזרחי, במסגרת הדיון, לבקשת המשיב להפחית את סכום ההפקדה לכדי 5,000 ש"ח. בהחלטתו ציין כבוד השופט מזרחי כי היה על המבקשת לכלול במסגרת בקשתה גם את הרכב התפוס מעל לחצי שנה וכי אין בהחלטותיו הקודמות לעניין השחרור בתנאים כדי להשפיע על הצורך בהארכת התפיסה בהתאם לסעיף 35 לפקודה.

על הפחתת דמי ההפקדה והצורך במתן החלטה חדשה הנוגעת להארכת החזקת הרכב כתפוס נסב הערר שבפני.

טענות הצדדים:

עררה של העוררת מבוססים על שתי טענות עיקריות:

א.      העדר צורך במתן החלטה ביחס לרכב - לשיטת העוררת משנתנו ההחלטות ביחס לרכב בהתאם לסעיף 34 לפקודה הרי שעניינו אינו נכנס לגדרו של סעיף 35 לפקודה כך שבדין לא הוגשה מטעמה בקשה להארכת תוקפו של צו התפיסה.

ב.       חוסר פרופורציה בין גובה ההפקדה לשוויו של הרכב - בית המשפט קמא קבע כי שוויו של הרכב הינו 100,000 ש"ח. ב"כ העוררת טען כי הפקדה בגובה 5% משווי הרכב הינה הפקדה בלתי סבירה הנוגדת את הנהוג בערכאות השונות המורות על הפקדה הנעה בין 30% ל-50% משוויו של התפוס.

ב"כ המשיב עתר לאימוצה של החלטת בית המשפט קמא.

בטיעוניו הפנה לנימוקיו של בית המשפט קמא אשר עמד על הצורך בהגשת בקשה גם במקרים בהם נתנה החלטה לשחרור התפוס אך בפועל, מסיבות שונות לא שוחרר התפוס.